הערות בעקבות ביטול הפרטת בתי הסוהר ע"י בג"ץ

מבוא

ביום ה 19/11/09 ביטל בג"ץ את תיקון מס' 28 לחוק לתיקון פקודת בתי הסוהר המאפשר הקמת בית סוהר פרטי במדינת ישראל, וזאת בשל פגיעה בלתי מידתית בזכויות האדם של אסירים לחירות אישית ולכבוד.

במאמר קודם, אשר פורסם עוד בטרם נדונה העתירה בבג"ץ, ובו פורטו הטעמים נגד הפרטת בתי הסוהר, נטען בין היתר, כי ישנו גרעין קשה שאסור למדינה להפריט, בתוכו בריאות, חינוך, משפט ואכיפה (בין היתר).

הפרטת בתי הסוהר ותשלום פר ראש, עלולים, כך נטען, לגרום לעלייה במספר האסירים, שכן קיים אינטרס כלכלי מובהק בכך (הלא מאן דהוא מרוויח ממון מכך). כתוצאה מכך צפויה החמרת ענישה, אי מתן ניכוי שליש בגין התנהגות טובה (שהרי הדבר עלול לפגוע בהכנסות החברה המפעילה), ועוד.

המאמר דן במספר פתרונות חלופיים להפרטה, כגון עריכת מכרז לגבי האוכל בבתי הסוהר, לגבי בניית בית הסוהר במהירות האפשרית ע"י קבלנים שיתחרו ביניהם, לגבי קנטינות לאסירים ועוד, כאשר המדינה מוציאה החוצה שירותי משנה אלו בלבד אך לא מפריטה סמכויות אכיפה, ענישה ושיטור .

אין כל יתרון להפרטה מלאה על פני ההצעה להיעזר בקבלנים חיצוניים בנוגע לשירותים מסוימים שהמדינה מתקשה לתת (למעט העובדה שהמדינה מבכרת שלא לעסוק כלל בנושא, ולתת לאחר לעשות את העבודה תמורת תשלום, ככל הנראה לא פחות יקר).

כאמור, לאחרונה ביטל בג"ץ את החוק המאפשר הקמת בית סוהר פרטי, ובכך נסתם הגולל על סוגיית הפרטת בתי הסוהר.

עיקרי פסיקת בג"ץ

ראשית, קבע ביהמ"ש, כי המדינה אינה יכולה ואינה רשאית להתפרק מחובותיה בכל הנוגע לגרעין הקשה של תחומי אחריותה. הזכות לענוש אדם , פוגעת בכבודו ובחירותו כאדם שנברא בצלם אלוהים, ואין זה ראוי כי הדבר יעשה ע"י מי שמה שעומד לנגד עיניהם בעיקר, הינו רווח כלכלי (כפועל יוצא מהיותם חברה פרטית).

המדינה לא פעלה בעניין זה בדרך מאוזנת, הואיל ואימצה את המודל האמריקאי המדבר על הפרטה מוחלטת (לעומת המודל הצרפתי העוסק בהפרטה חלקית - דהיינו האחריות נותרת על המדינה אשר יכולה להסתייע בקבלני משנה לצורך ביצוע תפקידיה).

יצוין כי יוזמי ההצעה עו"ד אביב וסרמן ראש החטיבה לזכויות אדם במכללת ר"ג (ויחד עימו עו"ד גלעד ברנע ואחרים), הציעו לוועדת הפנים של הכנסת לאמץ את המודל הצרפתי, אולם הצעתם נידחתה ותחת אימוץ מודל מידתי יותר , העדיפה הכנסת לאמץ מודל של הפרטה מוחלטת אשר בסופו של דבר לא עמד במבחן הבלמים והאיזונים בביהמ"ש העליון.

ביהמ"ש העליון אף קובע במידה רבה של צדק, כי יש חשש כי העברת האחריות ליזמים פרטיים עלולה להביא ללובי להחמרה בענישה, בדומה לזה שאומץ במדינות מסוימות בארה"ב - לובי אשר הביא בין היתר לחקיקת חוק אשר מחייב מאסר עולם במקרה של עבירה שלישית ללא שק"ד לביהמ"ש, והביא למצבים אבסורדיים וקיצוניים, כאשר אדם שהורשע בגניבת פיצה נידון למאסר עולם ובסה"כ כ 1% מאזרחי ארה"ב  מרצים עונשי מאסר( מבין השיעורים הגבוהים בעולם למיטב ידיעתינו), והפשיעה בכללותה לא ירדה בעקבות צעדים אלו.

החשש הינו כי הרצון להשאת רווחים כספיים יביא ללובי להחמרה בענישה, וישפיע באופן פסול על הציבור, וכתוצאה מכך על המחוקק והרשות השופטת.

שאלה אחרת הנשאלת היא האם היה זה ראוי כי ביהמ"ש העליון יהיה זה אשר יציב את הבלם האמור או שמא טוב היה יותר כי הכנסת או הממשלה יעשו זאת ?

התשובה לשאלה זו מורכבת: ככלל, מוטב היה כי חוק זה היה נבלם בכנסת ובממשלה (העותרים פנו לכנסת, ליו"ר הכנסת ולוועדת הפנים שלה), וככלל ראוי היה כי ביהמ"ש העליון לא היה נדרש לפסול הוראת חוק זו שהינה כננראה פסילת הוראת החוק המשמעותית ביותר מבין 7 החוקים אשר נפסלו ע"י ביהמ"ש עד כה.

יחד עם זאת , מדובר בהוראת חוק הפוגעת קשות בזכויות האדם, מפריטה את הגרעין הקשה של המדינה - אותו גרעין אשר בשלו קמה התאגדות מדינתית המונעת מרצון לפעול כשטובת הציבור לנגד עיניה.

ביהמ"ש נאלץ בלית ברירה לפסול את החוק האמור, ובמקרה חריג נדיר ומיוחד זה, יש לשבח אותו על הפעולה שנקט - פעולה אשר ככלל צריכה להיות שמורה למקרים קיצוניים ונדירים כאמצעי אחרון וכשאין דרך אחרת למנוע את התוצאה הקשה, ובנוסף כשמדובר בפגיעה קשה בגרעין הקשה של זכויות האדם.

רק בנסיבות אלו מוצדק לפסול הוראת חוק שהתקבל ע"י הכנסת, ונראה כי חוק זה עמד בקריטריונים האמורים.

לסיכום

חשיבותו של פסק דין זה, הינה העובדה כי הוא מסמן את גבולות ההפרטה.

מכאן ואילך יעשה דיון, שלמרבה הצער לא נעשה עד כה, האם ראוי להפריט את השירות: האם מן הראוי כי המדינה תוותר על סמכותה זו? האם מדובר בגרעין הקשה של סמכויות המדינה? האם ניתן להסתפק בהפרטה חלקית ולהגיע לאותה תוצאה?

היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה ושל המדינה בודאי יתנו ביטוי לפסיקה זו בעבודת המשרדים ובדיקת האיזונים תיערך מחדש , תוך בדיקת גבולות ההפרטה ואיזון בין רצון השוק החופשי להשאת רווחים לבין המידתיות בפגיעה בזכויות אדם.

מדינת ישראל חרתה על דגלה עקרונות של צדק, שוויון, כיבוד זכויות אדם, ומתן בכורה לכבוד האדם וחירותו- בהתחשב בערכים אלו, מן הראוי היה לנקוט בצעד שנקט בג"ץ, והוא מהווה סמן בולט לכל רשויות המדינה לכבד עקרונות אלו , לא רק במילים והצהרות אלא במעשים ממש.

לפסק הדין שאוזכר במאמר:

לפסק הדין בעניין חטיבת זכויות האדם נ' שר האוצר

עו"ד יורם סגי-זקס הינו סניגור פלילי, עורך תחום הדין הפלילי באתר המשפט הישראלי www.PsakDin.co.il, ממייסדי התנועה למלחמה בעוני www.Halev.org.il , חבר נשיאות הפורום הפלילי בלשכת עוה"ד, יו"ר פרוייקט "בזכותם" לסיוע לניצולי השואה בישראל, יו"ר המועצה הלאומית להתנדבות בישראל, ומחבר הספרים: "חירות ממעצר" (1998) ו "רזי המשפט" (2003).

** כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כשלהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.